אני אמא של רב סרן במילואים רועי נגרי, מפקד צוות ביחידת הלוט"ר, הוא נפל בקרב על בארי בגיל 28. הוא הקפיץ את עצמו ב-8:00 בבוקר כשכולנו עוד היינו המומים מול המסכים, הבין מה קורה, הקפיץ את עצמו ואת הצוות שלו, לא הוקפץ. רועי גדל בבית חילוני ולמרות זאת דקה לפני שהוא יצא מהבית, כשהוא כבר היה עם המדים ועם התיק, הוא חזר לקחת את זה, מה שקיבלנו אחר כך בתוך הקופסאות הכחולות למי שמכיר, ספר תהלים הזה הלך איתו. רגע לפני שהם נכנסו לבארי, כל הצוותים, או כמו שהם הגדירו, נפתחו שערי הגיהינום. רועי אסף את הצוותים, הוא הוביל שלושה צוותים פנימה, ואמר להם ככה, אני מצטטת את מה שהבן שלי אמר: אנחנו לא מישירים מבט אל הגופות, אנחנו כאן להציל אזרחים, להילחם על עמנו, להילחם על הבית שלנו. על הבית שלנו. רועי אמר את הבית שלנו מתוך אמונה שלמה שבארי כשם קוד הוא הבית כמו רעננה שהוא גדל בה, כמו תל אביב שהוא גר בה וכמו ירושלים שהיא בלב של כולנו, זה הבית ונלחמים עליו עכשיו. בשנתיים האחרונות שמענו, ובטח הוועדה הזאת שמעה רבות על עומס השירות, שחיקת הכוחות, חוסר בכוח אדם, אבל אני בחרתי לפנות אליכם ממקום עמוק יותר שבעיניי הוא הכי משמעותי, החוסן הצבאי, החוסן האזרחי והחוסן הלאומי, חוסנה של החברה הישראלית. הסיבה שאותם מילואימניקים שפגשתי, ופגשתי מאות בשנתיים האחרונות, הם לא התלוננו אף פעם על קשיי הלחימה, הם לא התלוננו על התנאים, הם לא התלוננו שהם עוזבים את הבית, הם לא התלוננו על העבודה, הם בעיקר בעיקר הרגישו תסכול על התחושה של הנשיאה בנטל כמעט לבד, זאת שפוגעת במוטיבציה, זאת שפוגעת בלכידות. בעיניי חוסן צבאי, אזרחי ולאומי מתחיל קודם כל בתחושת הצדק. כשחייל או אזרח במדינת ישראל מרגיש שהוא חלק מחברה שבה כולם תורמים כפי יכולתם הוא מוכן לתת יותר, להחזיק מעמד יותר, לעמוד בקשיים ולהאמין בדרך. כשזה לא קורה גם צבא חזק ככל שיהיה וגם חברה חזקה ככל שתהיה נשחקים מבפנים. החוסן הלאומי שלנו נשען על חוזה לא כתוב בין המדינה לאזרחים שלה שבעת איום כולם מתייצבים, כל אחד לפי יכולתו. הפער המתמשך בין קבוצות שונות בחברה שלנו יוצר תחושת ניכור, מחליש את האמון במערכת ומכרסם באחדות שלנו שהיא תנאי הכרחי לדעתנו לעמידה באתגרים הביטחוניים שעומדים בפנינו ועוד כפי הנראה יעמדו שנים רבות. הדיון בגיוס של בני הישיבות הוא לא נגד אף אחד, הוא דיון בעד צה"ל ובעד הזכות של כולנו לשרת את המדינה הזו שכל כך חשובה לנו, לשמור עליה, הוא בעד החברה הישראלית, הוא בעד החיזוק של החיבור בין כל חלקי העם, בעד הבית היחיד והחשוב שלנו. אנחנו נמצאים פה יומיים אחרי טבח מזעזע ביהודים באשר הם יהודים, אין לנו בית אחר, אנחנו חייבים למצוא דרך להרחיב את מעגלי השירות והתרומה גם אם המסלולים שונים תוך שמירה וכבוד לדנ"א של כל אחד מחלקי החברה הישראלית ומתוך הבנה שזאת אחריות משותפת וזה גורל משותף. וכמו שאמר רועי, הבן הגיבור שלי, שלא חשב פעמיים, וכשנכנס לקיבוץ בארי הוא ידע שהסיכוי שהוא ייצא ממנו חי שואף לאפס, כמו שהוא תדרך את החיילים שלו: זה הבית של כולנו. אני פונה אליכם שוב למלא את חובתכם כנבחרי הציבור שלנו ולחוקק חוק גיוס שוויוני שמאחד את כל חלקי החברה הישראלית למען עתיד ילדינו פה. תודה.

אני אמא של רב סרן במילואים רועי נגרי, מפקד צוות ביחידת הלוט"ר, הוא נפל בקרב על בארי בגיל 28. הוא הקפיץ את עצמו ב-8:00 בבוקר כשכולנו עוד היינו המומים מול המסכים, הבין מה קורה, הקפיץ את עצמו ואת הצוות שלו, לא הוקפץ. רועי גדל בבית חילוני ולמרות זאת דקה לפני שהוא יצא מהבית, כשהוא כבר היה עם המדים ועם התיק, הוא חזר לקחת את זה, מה שקיבלנו אחר כך בתוך הקופסאות הכחולות למי שמכיר, ספר תהלים הזה הלך איתו. רגע לפני שהם נכנסו לבארי, כל הצוותים, או כמו שהם הגדירו, נפתחו שערי הגיהינום. רועי אסף את הצוותים, הוא הוביל שלושה צוותים פנימה, ואמר להם ככה, אני מצטטת את מה שהבן שלי אמר: אנחנו לא מישירים מבט אל הגופות, אנחנו כאן להציל אזרחים, להילחם על עמנו, להילחם על הבית שלנו. על הבית שלנו. רועי אמר את הבית שלנו מתוך אמונה שלמה שבארי כשם קוד הוא הבית כמו רעננה שהוא גדל בה, כמו תל אביב שהוא גר בה וכמו ירושלים שהיא בלב של כולנו, זה הבית ונלחמים עליו עכשיו. בשנתיים האחרונות שמענו, ובטח הוועדה הזאת שמעה רבות על עומס השירות, שחיקת הכוחות, חוסר בכוח אדם, אבל אני בחרתי לפנות אליכם ממקום עמוק יותר שבעיניי הוא הכי משמעותי, החוסן הצבאי, החוסן האזרחי והחוסן הלאומי, חוסנה של החברה הישראלית. הסיבה שאותם מילואימניקים שפגשתי, ופגשתי מאות בשנתיים האחרונות, הם לא התלוננו אף פעם על קשיי הלחימה, הם לא התלוננו על התנאים, הם לא התלוננו שהם עוזבים את הבית, הם לא התלוננו על העבודה, הם בעיקר בעיקר הרגישו תסכול על התחושה של הנשיאה בנטל כמעט לבד, זאת שפוגעת במוטיבציה, זאת שפוגעת בלכידות. בעיניי חוסן צבאי, אזרחי ולאומי מתחיל קודם כל בתחושת הצדק. כשחייל או אזרח במדינת ישראל מרגיש שהוא חלק מחברה שבה כולם תורמים כפי יכולתם הוא מוכן לתת יותר, להחזיק מעמד יותר, לעמוד בקשיים ולהאמין בדרך. כשזה לא קורה גם צבא חזק ככל שיהיה וגם חברה חזקה ככל שתהיה נשחקים מבפנים. החוסן הלאומי שלנו נשען על חוזה לא כתוב בין המדינה לאזרחים שלה שבעת איום כולם מתייצבים, כל אחד לפי יכולתו. הפער המתמשך בין קבוצות שונות בחברה שלנו יוצר תחושת ניכור, מחליש את האמון במערכת ומכרסם באחדות שלנו שהיא תנאי הכרחי לדעתנו לעמידה באתגרים הביטחוניים שעומדים בפנינו ועוד כפי הנראה יעמדו שנים רבות. הדיון בגיוס של בני הישיבות הוא לא נגד אף אחד, הוא דיון בעד צה"ל ובעד הזכות של כולנו לשרת את המדינה הזו שכל כך חשובה לנו, לשמור עליה, הוא בעד החברה הישראלית, הוא בעד החיזוק של החיבור בין כל חלקי העם, בעד הבית היחיד והחשוב שלנו. אנחנו נמצאים פה יומיים אחרי טבח מזעזע ביהודים באשר הם יהודים, אין לנו בית אחר, אנחנו חייבים למצוא דרך להרחיב את מעגלי השירות והתרומה גם אם המסלולים שונים תוך שמירה וכבוד לדנ"א של כל אחד מחלקי החברה הישראלית ומתוך הבנה שזאת אחריות משותפת וזה גורל משותף. וכמו שאמר רועי, הבן הגיבור שלי, שלא חשב פעמיים, וכשנכנס לקיבוץ בארי הוא ידע שהסיכוי שהוא ייצא ממנו חי שואף לאפס, כמו שהוא תדרך את החיילים שלו: זה הבית של כולנו. אני פונה אליכם שוב למלא את חובתכם כנבחרי הציבור שלנו ולחוקק חוק גיוס שוויוני שמאחד את כל חלקי החברה הישראלית למען עתיד ילדינו פה. תודה.

שלום. ברשות חברי הוועדה, ברשות החיילים הפצועים שנמצאים פה, בגוף ובנפש, אני רוצה שתי הערות ענייניות הוספה לחוק ואני אסביר גם אחרי זה למה. אחת, שבחוק יהיה כתוב שבבין הזמנים בחורים בגיל גיוס עושים שבועיים גדנ"ע פעמיים, ושבסעיף נוסף בחוק יהיה כתוב שגם בחור ישיבה שמגיע לגיל 20 חייב בחמישה ימים בבקו"ם כדי ללמוד על המסלולים השונים לחרדים. למה אני אומר את זה? כי אפשר לחוקק מה שרוצים לחוקק, אם אין רצון ואם אין אמירה של ראשי הישיבות שהדבר הזה הוא חשוב להם בצורה זו או אחרת אז לא יקרה כלום. אם אי אפשר לתת לבחורים שבועיים גדנ"ע שיראו מה זה צה"ל, שיראו מה זה לירות, כי אולי בעוד שנה או שנתיים הם ירצו להתגייס, אם אין את שיתוף הפעולה הזה אז לא יהיה כלום. כי השאלה החשובה כאן בחוק הזה זה האם הציבור החרדי רוצה להיות שותף או לא רוצה להיות שותף, זאת השאלה. כי אם אנחנו כמו הצאר הרוסי, או אנחנו כמו הקיסר הגרמני אז לא יקרה כלום. אם אין אמירה ברורה, והיא לא תצא מהחדר הזה, היא תצא מההנהגה הרוחנית שלהם, אם אין אמירה שרוצים את הדבר הזה, ברגע שיש רצון אפשר לבנות את הכול בכל מיני הסדרים, אבל אם אין רצון ואם אין אמירה חינוכית רוחנית שרוצים להיות שותפים לדבר הזה אז לא נצא משום דבר, לא משנה מה יהיה כתוב בחוק. אני ניסיתי כשהייתי מנהל הימלפרב לארגן ביום הזיכרון לחיילי צה"ל לימוד משניות עם תלמוד תורה מסוים ומי שניהל את הישיבה התלהב מזה, אמרתי שתלמידי הימלפרב יבואו, נלמד משניות ונחזור. לא אל מלא רחמים, לא חיילי צה"ל, לא כלום, והוא התלהב. הוא אמר: אני רק צריך לקבל רשות. שבוע לפני יום הזיכרון אני אומר לו נו? הוא אומר לי: אני מתבייש להגיד לך שלא קיבלתי רשות. אז אם אין את הרצון הזה, את ההכרה, אז על מה אנחנו מדברים כאן? לא ייצא כלום. ואני רוצה להיות פה לנוער החרדי שרוצה להתגייס, חבל שאסור להם להגיע לכאן. הרי כולנו יודעים שיש נוער חרדי שרוצה להתגייס ואין להם פה. ואני אוהב אותם ואני רוצה שיהיה להם חיים ומי שלא מתאים לו ישיבה, אני רוצה שיהיה לו צבא ואחרי זה יהיה לו השכלה ושהוא יהיה שותף למה שקורה כאן, שיהיה לו חיים יותר מלאים ממה שאפשרי למי שלא רוצה לשבת ליד הסטנדר כל היום. ואני אומר למה לא נותנים להם ברכה בישיבה? לא מתאים לך ללמוד, ראש ישיבה נותן להם ברכה ונשיקה והוא חוזר לישיבה והוא מקבל חיבוק. זה כל מה שצריך. אבל אם אומרים לו שאין לו חלק לעולם הבא ואם אומרים לו שהוא ידפוק את השידוכים של אחותו ואם הוא צריך לישון בבית החייל בגלל שהוא לא יכול לחזור לשכונה, אז איך יהיה גיוס? איזה גיוס יהיה? הנוער החרדי הם לא מכסות, הנוער החרדי הם אינדיבידואלים, הם אנשים, יש להם מה להגיד, יש שם גם נוער נפלא, אבל קובעים בשבילם. במדינה דמוקרטית אדם הופך להיות מכסה? חשבתי שבמדינה דמוקרטית אדם הוא אינדיבידואל. יקבעו להם מכסות? אתם יודעים למה יש מכסות. תיתנו להם אפשרות, שחלק מהחוק יהיה שמסבירים להם: עכשיו אתם יכולים להמשיך בישיבה, עכשיו אתם יכולים להצטרף לישיבת הסדר חרדית, עכשיו אתם יכולים ללכת לתחום כזה או תחום אחר. אבל אם אין מערך הסברה בתוך החוק שמחייב את הבחורים לשמוע הם לעולם לא יוכלו להכריע, אנחנו שוללים מהם את הבחירה החופשית. מה, ראש הישיבה יגיד אתה בטלן אתה הולך? אני הייתי אומר הופך, אתה תלמיד חכם אתה תלך, שהבטלנים ואלה שחלשים בדת שיישארו. ראש הישיבה יחליט עליהם? למה בן אדם במדינה דמוקרטית בגיל 18 ובגיל 20 לא מחליט על החיים שלו? אני לא אחזור על הדברים שלך, בכלל המראות קורעי הלב האלה של ההורים השכולים, בכלל לא אמרתי לכם שאני מדבר פה בשם הבת שלי נועה שבעלה הצדיק ינון נהרג לפני שנתיים. הדמורליזציה שתהיה בכוחות המילואים אם לא יראו את הפנים החרדיות יחד איתם, וכמה ישמחו לקראתם וכמה יקבלו אותם וכמה כל ההקפדות שעכשיו מנסים להכניס בתוך החוק כדי שיהיה להם יראת שמים, כל החיילים החילוניים והמסורתיים והכיפות הסרוגות, כולם ירצו לבנות להם את הכול כדי שהכול יהיה להם בקדושה ובטהרה, רק שנראה אותם אומרים: אנחנו באים איתכם. ואי אפשר גם לרמות את החרדים, מי שהולך לצבא משתנה, מי שהיה בקרב משתנה. יש אנשים שנעשים יותר דתיים ויש אנשים שנעשים פחות דתיים, כי יש להם טענות על ריבונו של עולם. אי אפשר להגיד להם שהם לא תשתנו ואי אפשר להבטיח שום דבר להורים ואי אפשר להבטיח שום דבר לאמא חילונית, אי אפשר להבטיח לה שהבן שלה יחזור, ואי אפשר להבטיח לחייל שהוא יחזור בלי יד. ככה זה מלחמה, אנחנו במלחמה אכזרית והיא לא נגמרה. אז מה מבטיחים? שהכול יהיה בסדר, יגיע משגיח כשרות? כשהנפש פוגשת מוות – ערכתי חופה לבחור, הבאתי את החתן ואת הכלה, אנחנו מדברים על החתונה ופתאום הוא אומר לי: ירמי, אתה צריך להבין, המפק"צ שלי מת בידיים שלי, זה עכשיו לפני החתונה. אז הוא לא השתנה? כולם משתנים. כל שבוע אני פוגש בוגר אחר של הימלפרב, רבים מאוד עם סוג כזה או אחר של פוסט טראומה. הם מצליחים, הם ממשיכים, מלחמה משנה חיים, היא משנה מדינה, ההוא חוזר בלי יד, ההוא חוזר בלי רגל, ההוא חוזר עם פגם בנפש, אז משתנים. זה מצב חירום, זה מצב חירום לאומי, והסיפור הזה לא נגמר. ודבר אחרון, אם המיזם הזה שנקרא מדינת ישראל לא יעמוד חס ושלום, ה' ישמור, ה' ירחם, אז האויבים שלנו ישחטו את כולנו ביחד, את הימין ואת השמאל, את הכיפות השחורות עם הכיפות הסרוגות, את אלה שמאמינים בריבונו של עולם, את אלה שלא מאמינים, כי מבחינתם, כמו שהיה בגטו ורשה, העמידו את כולם מול הקיר, ואז אנחנו נשאל איך הגענו למצב הזה שלא הלכנו ביחד. כי ביחד ורק ביחד, וביחד אמיתי, לא מרומה ולא מדומה, רק אז ה' יהיה איתנו. תודה.

שלום. ברשות חברי הוועדה, ברשות החיילים הפצועים שנמצאים פה, בגוף ובנפש, אני רוצה שתי הערות ענייניות הוספה לחוק ואני אסביר גם אחרי זה למה. אחת, שבחוק יהיה כתוב שבבין הזמנים בחורים בגיל גיוס עושים שבועיים גדנ"ע פעמיים, ושבסעיף נוסף בחוק יהיה כתוב שגם בחור ישיבה שמגיע לגיל 20 חייב בחמישה ימים בבקו"ם כדי ללמוד על המסלולים השונים לחרדים. למה אני אומר את זה? כי אפשר לחוקק מה שרוצים לחוקק, אם אין רצון ואם אין אמירה של ראשי הישיבות שהדבר הזה הוא חשוב להם בצורה זו או אחרת אז לא יקרה כלום. אם אי אפשר לתת לבחורים שבועיים גדנ"ע שיראו מה זה צה"ל, שיראו מה זה לירות, כי אולי בעוד שנה או שנתיים הם ירצו להתגייס, אם אין את שיתוף הפעולה הזה אז לא יהיה כלום. כי השאלה החשובה כאן בחוק הזה זה האם הציבור החרדי רוצה להיות שותף או לא רוצה להיות שותף, זאת השאלה. כי אם אנחנו כמו הצאר הרוסי, או אנחנו כמו הקיסר הגרמני אז לא יקרה כלום. אם אין אמירה ברורה, והיא לא תצא מהחדר הזה, היא תצא מההנהגה הרוחנית שלהם, אם אין אמירה שרוצים את הדבר הזה, ברגע שיש רצון אפשר לבנות את הכול בכל מיני הסדרים, אבל אם אין רצון ואם אין אמירה חינוכית רוחנית שרוצים להיות שותפים לדבר הזה אז לא נצא משום דבר, לא משנה מה יהיה כתוב בחוק. אני ניסיתי כשהייתי מנהל הימלפרב לארגן ביום הזיכרון לחיילי צה"ל לימוד משניות עם תלמוד תורה מסוים ומי שניהל את הישיבה התלהב מזה, אמרתי שתלמידי הימלפרב יבואו, נלמד משניות ונחזור. לא אל מלא רחמים, לא חיילי צה"ל, לא כלום, והוא התלהב. הוא אמר: אני רק צריך לקבל רשות. שבוע לפני יום הזיכרון אני אומר לו נו? הוא אומר לי: אני מתבייש להגיד לך שלא קיבלתי רשות. אז אם אין את הרצון הזה, את ההכרה, אז על מה אנחנו מדברים כאן? לא ייצא כלום. ואני רוצה להיות פה לנוער החרדי שרוצה להתגייס, חבל שאסור להם להגיע לכאן. הרי כולנו יודעים שיש נוער חרדי שרוצה להתגייס ואין להם פה. ואני אוהב אותם ואני רוצה שיהיה להם חיים ומי שלא מתאים לו ישיבה, אני רוצה שיהיה לו צבא ואחרי זה יהיה לו השכלה ושהוא יהיה שותף למה שקורה כאן, שיהיה לו חיים יותר מלאים ממה שאפשרי למי שלא רוצה לשבת ליד הסטנדר כל היום. ואני אומר למה לא נותנים להם ברכה בישיבה? לא מתאים לך ללמוד, ראש ישיבה נותן להם ברכה ונשיקה והוא חוזר לישיבה והוא מקבל חיבוק. זה כל מה שצריך. אבל אם אומרים לו שאין לו חלק לעולם הבא ואם אומרים לו שהוא ידפוק את השידוכים של אחותו ואם הוא צריך לישון בבית החייל בגלל שהוא לא יכול לחזור לשכונה, אז איך יהיה גיוס? איזה גיוס יהיה? הנוער החרדי הם לא מכסות, הנוער החרדי הם אינדיבידואלים, הם אנשים, יש להם מה להגיד, יש שם גם נוער נפלא, אבל קובעים בשבילם. במדינה דמוקרטית אדם הופך להיות מכסה? חשבתי שבמדינה דמוקרטית אדם הוא אינדיבידואל. יקבעו להם מכסות? אתם יודעים למה יש מכסות. תיתנו להם אפשרות, שחלק מהחוק יהיה שמסבירים להם: עכשיו אתם יכולים להמשיך בישיבה, עכשיו אתם יכולים להצטרף לישיבת הסדר חרדית, עכשיו אתם יכולים ללכת לתחום כזה או תחום אחר. אבל אם אין מערך הסברה בתוך החוק שמחייב את הבחורים לשמוע הם לעולם לא יוכלו להכריע, אנחנו שוללים מהם את הבחירה החופשית. מה, ראש הישיבה יגיד אתה בטלן אתה הולך? אני הייתי אומר הופך, אתה תלמיד חכם אתה תלך, שהבטלנים ואלה שחלשים בדת שיישארו. ראש הישיבה יחליט עליהם? למה בן אדם במדינה דמוקרטית בגיל 18 ובגיל 20 לא מחליט על החיים שלו? אני לא אחזור על הדברים שלך, בכלל המראות קורעי הלב האלה של ההורים השכולים, בכלל לא אמרתי לכם שאני מדבר פה בשם הבת שלי נועה שבעלה הצדיק ינון נהרג לפני שנתיים. הדמורליזציה שתהיה בכוחות המילואים אם לא יראו את הפנים החרדיות יחד איתם, וכמה ישמחו לקראתם וכמה יקבלו אותם וכמה כל ההקפדות שעכשיו מנסים להכניס בתוך החוק כדי שיהיה להם יראת שמים, כל החיילים החילוניים והמסורתיים והכיפות הסרוגות, כולם ירצו לבנות להם את הכול כדי שהכול יהיה להם בקדושה ובטהרה, רק שנראה אותם אומרים: אנחנו באים איתכם. ואי אפשר גם לרמות את החרדים, מי שהולך לצבא משתנה, מי שהיה בקרב משתנה. יש אנשים שנעשים יותר דתיים ויש אנשים שנעשים פחות דתיים, כי יש להם טענות על ריבונו של עולם. אי אפשר להגיד להם שהם לא תשתנו ואי אפשר להבטיח שום דבר להורים ואי אפשר להבטיח שום דבר לאמא חילונית, אי אפשר להבטיח לה שהבן שלה יחזור, ואי אפשר להבטיח לחייל שהוא יחזור בלי יד. ככה זה מלחמה, אנחנו במלחמה אכזרית והיא לא נגמרה. אז מה מבטיחים? שהכול יהיה בסדר, יגיע משגיח כשרות? כשהנפש פוגשת מוות – ערכתי חופה לבחור, הבאתי את החתן ואת הכלה, אנחנו מדברים על החתונה ופתאום הוא אומר לי: ירמי, אתה צריך להבין, המפק"צ שלי מת בידיים שלי, זה עכשיו לפני החתונה. אז הוא לא השתנה? כולם משתנים. כל שבוע אני פוגש בוגר אחר של הימלפרב, רבים מאוד עם סוג כזה או אחר של פוסט טראומה. הם מצליחים, הם ממשיכים, מלחמה משנה חיים, היא משנה מדינה, ההוא חוזר בלי יד, ההוא חוזר בלי רגל, ההוא חוזר עם פגם בנפש, אז משתנים. זה מצב חירום, זה מצב חירום לאומי, והסיפור הזה לא נגמר. ודבר אחרון, אם המיזם הזה שנקרא מדינת ישראל לא יעמוד חס ושלום, ה' ישמור, ה' ירחם, אז האויבים שלנו ישחטו את כולנו ביחד, את הימין ואת השמאל, את הכיפות השחורות עם הכיפות הסרוגות, את אלה שמאמינים בריבונו של עולם, את אלה שלא מאמינים, כי מבחינתם, כמו שהיה בגטו ורשה, העמידו את כולם מול הקיר, ואז אנחנו נשאל איך הגענו למצב הזה שלא הלכנו ביחד. כי ביחד ורק ביחד, וביחד אמיתי, לא מרומה ולא מדומה, רק אז ה' יהיה איתנו. תודה.

כבוד יושב ראש הוועדה וחבר הכנסת, תודה שנתתם לנו את רשות הדיבור, זו זכות שלנו. אנחנו הייזל ודוד בריף, ההורים של בצלאל יונה בריף, הקטן שלנו מבין שישה ילדים. יונה נולד לאחר שעלינו לארץ וגדל במודיעין, עיר החשמונאים. הוא למד בישיבה תיכונית של בני עקיבא, הוא היה חניך ומדריך בבני עקיבא, התנדב בכנפיים של קרמבו ולפני הגיוס למד שנה וחצי במכינה במעלה אפרים. יונה היה לוחם וחובש קרבי, חייל דתי בן 23 במותו. חייל שעשה חברותא קבועה בזמן הפנוי שהיה לו ושהתורה יחד עם אחדות עם ישראל היו ערכים מרכזיים בחיים שלו.

כבוד יושב ראש הוועדה וחבר הכנסת, תודה שנתתם לנו את רשות הדיבור, זו זכות שלנו. אנחנו הייזל ודוד בריף, ההורים של בצלאל יונה בריף, הקטן שלנו מבין שישה ילדים. יונה נולד לאחר שעלינו לארץ וגדל במודיעין, עיר החשמונאים. הוא למד בישיבה תיכונית של בני עקיבא, הוא היה חניך ומדריך בבני עקיבא, התנדב בכנפיים של קרמבו ולפני הגיוס למד שנה וחצי במכינה במעלה אפרים. יונה היה לוחם וחובש קרבי, חייל דתי בן 23 במותו. חייל שעשה חברותא קבועה בזמן הפנוי שהיה לו ושהתורה יחד עם אחדות עם ישראל היו ערכים מרכזיים בחיים שלו.

בשנת 2021 הוא התחיל לשרת בדובדבן, במאי 2023 הוא נפצע קשה בפעילות בנור א-שמס, בעקבות כך הוא קיבל פטור רפואי מלא. ואז התחיל ויכוח פנימי אצל יונה, אמרו לו: עשית מספיק, אתה פטור, תשב בבית. אבל יוני התלבט, חשב, התייעץ, ולאחר השיקום החליט לחזור. לא סתם לתפקיד פשוט בלי סיכונים, אלא חזרה מלאה לדובדבן, לצוות שלו ולחברים שלו. כך שבספטמבר 2023 הוא חזר לשירות מלא. בשמחת תורה, 7 באוקטובר, יונה היה בין הכוחות הראשונים שנכנסו לכפר עזה כדי לחלץ תושבים. במהלך החילוץ המפקד שלו, בן ברנשטיין, וחבר קרוב שלו אמיר פישר, נורו. בלי לחשוב פעמיים יונה רץ לעזור להם. בזמן שהוא גורר את בן יונה נורה 13 פעמים, בראש, בגב, ביד וברגליו. הוא שם לעצמו שני חוסמי עורקים על כל רגל ועוד אחד על היד ובזמן הזה עוד עזר לחיילים אחרים שנפצעו. הפינוי שלו היה תחת אש ונמשך כארבע שעות עד שהגיע לשיבא בהכרה מלאה, שם התחיל המאבק החדש.

בשנת 2021 הוא התחיל לשרת בדובדבן, במאי 2023 הוא נפצע קשה בפעילות בנור א-שמס, בעקבות כך הוא קיבל פטור רפואי מלא. ואז התחיל ויכוח פנימי אצל יונה, אמרו לו: עשית מספיק, אתה פטור, תשב בבית. אבל יוני התלבט, חשב, התייעץ, ולאחר השיקום החליט לחזור. לא סתם לתפקיד פשוט בלי סיכונים, אלא חזרה מלאה לדובדבן, לצוות שלו ולחברים שלו. כך שבספטמבר 2023 הוא חזר לשירות מלא. בשמחת תורה, 7 באוקטובר, יונה היה בין הכוחות הראשונים שנכנסו לכפר עזה כדי לחלץ תושבים. במהלך החילוץ המפקד שלו, בן ברנשטיין, וחבר קרוב שלו אמיר פישר, נורו. בלי לחשוב פעמיים יונה רץ לעזור להם. בזמן שהוא גורר את בן יונה נורה 13 פעמים, בראש, בגב, ביד וברגליו. הוא שם לעצמו שני חוסמי עורקים על כל רגל ועוד אחד על היד ובזמן הזה עוד עזר לחיילים אחרים שנפצעו. הפינוי שלו היה תחת אש ונמשך כארבע שעות עד שהגיע לשיבא בהכרה מלאה, שם התחיל המאבק החדש.

יונה היה מקרה כמעט יחיד בעולם, 417 ימים בטיפול נמרץ, 417 ימים של מאבק על החיים. היינו עם יונה בבית החולים בכל המסע הזה, בכל החגים, 58 שבתות. במהלך התקופה הזאת יוני המשיך להילחם, להילחם כחייל, להילחם כבן תורה. גם כשהיה מחובר לצינורות, מכשירים, גם אחרי יותר מ-30 ניתוחים הוא הניח תפילין בכל יום. היו לו ניתוחי חירום, דימומים קשים, הוא התעקש תמיד להתפלל ולשמור שבת. אחרי שכבר כרתו את שתי רגליו מעל הברך היה עוד דימום מסיבי והכניסו אותו לניתוח חירום מציל חיים, בעקבותיו כרתו לו חלק משמעותי מהרגל, דבר שמשפיע מאוד על היכולת להשתקם. כשהוא התעורר מהניתוח הרופאים סיפרו לו מה קרה והמשמעות של הדברים, והתגובה שלו הייתה באותה שנייה: אני רוצה להספיק להניח תפילין.

יונה היה מקרה כמעט יחיד בעולם, 417 ימים בטיפול נמרץ, 417 ימים של מאבק על החיים. היינו עם יונה בבית החולים בכל המסע הזה, בכל החגים, 58 שבתות. במהלך התקופה הזאת יוני המשיך להילחם, להילחם כחייל, להילחם כבן תורה. גם כשהיה מחובר לצינורות, מכשירים, גם אחרי יותר מ-30 ניתוחים הוא הניח תפילין בכל יום. היו לו ניתוחי חירום, דימומים קשים, הוא התעקש תמיד להתפלל ולשמור שבת. אחרי שכבר כרתו את שתי רגליו מעל הברך היה עוד דימום מסיבי והכניסו אותו לניתוח חירום מציל חיים, בעקבותיו כרתו לו חלק משמעותי מהרגל, דבר שמשפיע מאוד על היכולת להשתקם. כשהוא התעורר מהניתוח הרופאים סיפרו לו מה קרה והמשמעות של הדברים, והתגובה שלו הייתה באותה שנייה: אני רוצה להספיק להניח תפילין.

גם עם 11 דלקות ריאות כשכל דלקת הביא את יונה ל-septic shock וגם זיהומים עמידים מאוד, הוא לא איבד את האמונה בקב"ה ולא איבד את הרצון לחיות. מהמיטה שלו הרוח של יונה השפיעה על האנשים בכל העולם. חיילים פצועים בשיקום, חיילים בשטח, צוותים רפואיים ובני נוער וילדים.

גם עם 11 דלקות ריאות כשכל דלקת הביא את יונה ל-septic shock וגם זיהומים עמידים מאוד, הוא לא איבד את האמונה בקב"ה ולא איבד את הרצון לחיות. מהמיטה שלו הרוח של יונה השפיעה על האנשים בכל העולם. חיילים פצועים בשיקום, חיילים בשטח, צוותים רפואיים ובני נוער וילדים.

אנחנו עומדים כאן היום דווקא כי יונה לא יכול. זו הדרך שלנו להמשיך להשמיע את הקול של יונה. יונה האמין שאפשר, אפשר תורה וצבא, אפשר להיות לוחם וחובש קרבי, אפשר לשמור תורה ומצוות, אפשר להילחם בשדה קרב ואפשר להילחם על האמונה, והכול ביחד.

אנחנו עומדים כאן היום דווקא כי יונה לא יכול. זו הדרך שלנו להמשיך להשמיע את הקול של יונה. יונה האמין שאפשר, אפשר תורה וצבא, אפשר להיות לוחם וחובש קרבי, אפשר לשמור תורה ומצוות, אפשר להילחם בשדה קרב ואפשר להילחם על האמונה, והכול ביחד.

ביום העצמאות 2024 ראש הממשלה מר בנימין נתניהו הגיע לבית חולים שיבא לבקר את יונה בחדר 11 בטיפול נמרץ. יונה אמר לו דבר אחד: כשאתם מקבלים החלטות תחשבו עליי. אז אנחנו כמו יונה מבקשים מכם היום דבר אחד, כשאתם מחוקקים, כשאתם מדברים על חוק גיוס, תחשבו על יונה, תחשבו על הכוח של תורה וצבא ביחד שיונה מייצג. החיים של יונה, המאבק שלו, מלמדים שאפשר לשלב ואם יונה הצליח לשמור על התורה בתנאים בלתי אפשריים האלו, אז אפשר גם במצבים יותר פשוטים. במיוחד היום, ימי חנוכה, חשוב לנו להדגיש גבורה ותורה, אלו הערכים שבאים יחד, לא רק במלחמות המכבים אלא גם בימינו. תודה שהקשבתם לנו.

ביום העצמאות 2024 ראש הממשלה מר בנימין נתניהו הגיע לבית חולים שיבא לבקר את יונה בחדר 11 בטיפול נמרץ. יונה אמר לו דבר אחד: כשאתם מקבלים החלטות תחשבו עליי. אז אנחנו כמו יונה מבקשים מכם היום דבר אחד, כשאתם מחוקקים, כשאתם מדברים על חוק גיוס, תחשבו על יונה, תחשבו על הכוח של תורה וצבא ביחד שיונה מייצג. החיים של יונה, המאבק שלו, מלמדים שאפשר לשלב ואם יונה הצליח לשמור על התורה בתנאים בלתי אפשריים האלו, אז אפשר גם במצבים יותר פשוטים. במיוחד היום, ימי חנוכה, חשוב לנו להדגיש גבורה ותורה, אלו הערכים שבאים יחד, לא רק במלחמות המכבים אלא גם בימינו. תודה שהקשבתם לנו.

בועז, אני יכולה גם לדבר?

בועז, אני יכולה גם לדבר?

חיכיתי במיוחד בשביל עשר דקות.

חיכיתי במיוחד בשביל עשר דקות.

אם אפשר בקצרה.

אם אפשר בקצרה.

אני אגיד בקצרה. לצערי התואר שלי ארוך מדי.

אני אגיד בקצרה. לצערי התואר שלי ארוך מדי.

אני אציג את עצמי. מרב סבירסקי, שני הוריי נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר, איתי אחי נחטף מהבית של אמא שלי ונרצח אחרי 99 ימים. אני שמעתי קודם את אמא של רועי, שנלחם בבארי, ואני לא יודעת איזה מילים להגיד. אני לא יכולה להגיד תודה, כי מה זה תודה? זה החיים של הבן שלך. את ההורים שלי ואת איתי לא הצליחו להציל, אבל יש לי שם המון משפחה וחברים ובני קהילה רבים שהצילו ואיזה מזל שהוא היה שם ושכל הלוחמים האחרים היו שם כדי לפחות להציל אותם. תודה לך. בועז, אתה ראית את עובדה ביום חמישי?

אני אציג את עצמי. מרב סבירסקי, שני הוריי נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר, איתי אחי נחטף מהבית של אמא שלי ונרצח אחרי 99 ימים. אני שמעתי קודם את אמא של רועי, שנלחם בבארי, ואני לא יודעת איזה מילים להגיד. אני לא יכולה להגיד תודה, כי מה זה תודה? זה החיים של הבן שלך. את ההורים שלי ואת איתי לא הצליחו להציל, אבל יש לי שם המון משפחה וחברים ובני קהילה רבים שהצילו ואיזה מזל שהוא היה שם ושכל הלוחמים האחרים היו שם כדי לפחות להציל אותם. תודה לך. בועז, אתה ראית את עובדה ביום חמישי?

המסמך שהיה בעובדה ביום חמישי האחרון זה מסמך חובה שכל אחד מאזרחי ישראל, ובטח ובטח כל מי שיושב בשלטון היה חייב לראות. בעובדה ראינו את ששת החטופים, את כרמל, הירש, אורי, אלכס, עדן ואלמוג ברגעים הכי הכי קשים שלהם. ראינו איך שישה ישראלים צעירים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי האנושי מגיעים מכל רחבי המדינה, מדעות פוליטיות שונות, אפילו אוהדי קבוצות כדורגל שונות, היו שם והראו לנו איך ברגעים הכי קשים שיכולים להיות הם שומרים על האנושיות שלהם. הם שומרים אחד על השני, הם פועלים אחד עבור השני. הם מגנים, עוזרים, תומכים, דואגים שידאגו אחד לשני ברגעים הכי קשים שלהם. ובועז, בזמן הזה שהם עשו הכול נכון כדי לשמור על היותם בני אדם וכדי לשמור על החיים שלהם אנחנו יודעים שהממשלה טרפדה את העסקאות שבהן הם יכלו לצאת בחיים. אנחנו יודעים את זה, ומי שזה לא ברור לו תסתכלו שוב ושוב בעובדה ותסתכלו בנתונים ותראו מה קרה פה. טרפדו את העסקה, הם לא חזרו בחיים בגלל שתעדפתם שיקולים קואליציוניים של הישרדות פוליטית. אני רוצה להגיב להורים השכולים בכלל, איך אתם שומעים את כל הדברים פה ואתם מעזים לא להקים ועדת חקירה ממלכתית? איך זה יכול להיות שאתם מעזים לא להקים ועדת חקירה ממלכתית שנקבל כולנו את התשובות על מה היה כאן, מה הוביל ל-7 באוקטובר, מה התנהל באותו יום ומה התנהל בכל הימים של אחר כך כולל איך יכול להיות שהשישה חטופים הנהדרים האלה לא חזרו בחיים? איך זה יכול להיות? זה בגלל שלא תעדפתם חיי אדם. אם הייתם מתעדפים חיי אדם מהתחלה אולי גם אח שלי יכול היה לחזור בחיים. אני אסיים במשפט אחרון ואני אגיד, שאני באמת לא מבינה איך אין לכם את הבושה ואתם עדיין יושבים וחושבים שאתם יכולים לקבל כאן החלטות שגורלם חיי אדם מבלי לתת את הדין וחשבון.

המסמך שהיה בעובדה ביום חמישי האחרון זה מסמך חובה שכל אחד מאזרחי ישראל, ובטח ובטח כל מי שיושב בשלטון היה חייב לראות. בעובדה ראינו את ששת החטופים, את כרמל, הירש, אורי, אלכס, עדן ואלמוג ברגעים הכי הכי קשים שלהם. ראינו איך שישה ישראלים צעירים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי האנושי מגיעים מכל רחבי המדינה, מדעות פוליטיות שונות, אפילו אוהדי קבוצות כדורגל שונות, היו שם והראו לנו איך ברגעים הכי קשים שיכולים להיות הם שומרים על האנושיות שלהם. הם שומרים אחד על השני, הם פועלים אחד עבור השני. הם מגנים, עוזרים, תומכים, דואגים שידאגו אחד לשני ברגעים הכי קשים שלהם. ובועז, בזמן הזה שהם עשו הכול נכון כדי לשמור על היותם בני אדם וכדי לשמור על החיים שלהם אנחנו יודעים שהממשלה טרפדה את העסקאות שבהן הם יכלו לצאת בחיים. אנחנו יודעים את זה, ומי שזה לא ברור לו תסתכלו שוב ושוב בעובדה ותסתכלו בנתונים ותראו מה קרה פה. טרפדו את העסקה, הם לא חזרו בחיים בגלל שתעדפתם שיקולים קואליציוניים של הישרדות פוליטית. אני רוצה להגיב להורים השכולים בכלל, איך אתם שומעים את כל הדברים פה ואתם מעזים לא להקים ועדת חקירה ממלכתית? איך זה יכול להיות שאתם מעזים לא להקים ועדת חקירה ממלכתית שנקבל כולנו את התשובות על מה היה כאן, מה הוביל ל-7 באוקטובר, מה התנהל באותו יום ומה התנהל בכל הימים של אחר כך כולל איך יכול להיות שהשישה חטופים הנהדרים האלה לא חזרו בחיים? איך זה יכול להיות? זה בגלל שלא תעדפתם חיי אדם. אם הייתם מתעדפים חיי אדם מהתחלה אולי גם אח שלי יכול היה לחזור בחיים. אני אסיים במשפט אחרון ואני אגיד, שאני באמת לא מבינה איך אין לכם את הבושה ואתם עדיין יושבים וחושבים שאתם יכולים לקבל כאן החלטות שגורלם חיי אדם מבלי לתת את הדין וחשבון.

כשאנחנו מדברים על הצורך אנחנו מדברים על הצורך בחיילים, זה לא קשור לחרדים או לא חרדים.

כשאנחנו מדברים על הצורך אנחנו מדברים על הצורך בחיילים, זה לא קשור לחרדים או לא חרדים.

כשמדווחים על כמה אנשים התגייסו, הסברתי את זה כמה פעמים, לפי ההגדרה האחרונה שקיימת, זאת ההגדרה של ג'1, כי אין הגדרה אחרת בשביל לתאר וגם בשביל לתאר את ההתקדמות. אם לא נלך לפי הגדרה שמשמרת רציפות זה לא יהיה אפשרי.

כשמדווחים על כמה אנשים התגייסו, הסברתי את זה כמה פעמים, לפי ההגדרה האחרונה שקיימת, זאת ההגדרה של ג'1, כי אין הגדרה אחרת בשביל לתאר וגם בשביל לתאר את ההתקדמות. אם לא נלך לפי הגדרה שמשמרת רציפות זה לא יהיה אפשרי.

ג'1 זה הפרק.

ג'1 זה הפרק.

מפרשים את זה לפי שנתיים עם תאריכים של פתיחה וסיום.

מפרשים את זה לפי שנתיים עם תאריכים של פתיחה וסיום.

אבל דיברתי על הנאום האחרון.

אבל דיברתי על הנאום האחרון.

זה דברים שגם התייחסנו בעבר. אחת, קודם כל ההגדרה מיהו חרדי היא מן הסתם הגדרה חינוכית, סוציולוגית וכן הלאה. מה שהתייחסנו בעבר ואמרנו שהיא נוגעת למהות בין האם לספור את השנים, שנתיים או שלוש, בין 14 ל-18, אז יש ערך בלשמר את ההגדרה הקיימת כי היא תאפשר רציפות ולדעת מה היה מ-2014 כשההגדרה הזאת נוהגת.

זה דברים שגם התייחסנו בעבר. אחת, קודם כל ההגדרה מיהו חרדי היא מן הסתם הגדרה חינוכית, סוציולוגית וכן הלאה. מה שהתייחסנו בעבר ואמרנו שהיא נוגעת למהות בין האם לספור את השנים, שנתיים או שלוש, בין 14 ל-18, אז יש ערך בלשמר את ההגדרה הקיימת כי היא תאפשר רציפות ולדעת מה היה מ-2014 כשההגדרה הזאת נוהגת.

לא אמרתי מה המבחן, אני עונה ביחס לסעיף. המבחן כתוב בחוק, אמרנו, היו פה דיונים האם נכון לעשות בתוך ארבע השנים האלה שנתיים או שלוש שנים, או כל מיני וריאציות, תחת אותו עיקרון, ולכן אמרנו שאם ההבדלים שם הם לא הבדלים דרמטיים יש ערך בלשמר את ההגדרה שהייתה קודם. אגב מי שיכול בעיניי לסדר לנו את הנתונים, האם ההבדלים הם דרמטיים, מן הסתם זה הנתונים שנמצאים במשרד החינוך לגבי כמה אנשים - - -

לא אמרתי מה המבחן, אני עונה ביחס לסעיף. המבחן כתוב בחוק, אמרנו, היו פה דיונים האם נכון לעשות בתוך ארבע השנים האלה שנתיים או שלוש שנים, או כל מיני וריאציות, תחת אותו עיקרון, ולכן אמרנו שאם ההבדלים שם הם לא הבדלים דרמטיים יש ערך בלשמר את ההגדרה שהייתה קודם. אגב מי שיכול בעיניי לסדר לנו את הנתונים, האם ההבדלים הם דרמטיים, מן הסתם זה הנתונים שנמצאים במשרד החינוך לגבי כמה אנשים - - -

אם הקיצור של השנה מוריד שיעור מאוד מאוד גדול - - -

אם הקיצור של השנה מוריד שיעור מאוד מאוד גדול - - -

חבר הכנסת שטרן, זה כמו שניהלתם פה דיון שלם על האם 20% זה הרבה או מעט או יחסי. אני לא יודע להגיד, אם יהיה 50% הבדל זה כנראה הבדל מאוד גדול, אם זה 5% הבדל, אני חושב שיש ערך בלשמר לאחור.

חבר הכנסת שטרן, זה כמו שניהלתם פה דיון שלם על האם 20% זה הרבה או מעט או יחסי. אני לא יודע להגיד, אם יהיה 50% הבדל זה כנראה הבדל מאוד גדול, אם זה 5% הבדל, אני חושב שיש ערך בלשמר לאחור.

אני לא אמרתי, אני אמרתי שהיה פה דיון שהתנהל, אני חוזר עוד פעם על מה שאמרתי, אל מול הסעיף הזה שכתוב פה התנהל דיון שקשור בשאלה האם לצמצם את ההגדרה בשנה לכאן או לכאן, ואמרתי, אני חוזר עוד פעם, שאם ההבדל הוא לא דרמטי יהיה ערך בלשמר את ההגדרה כי היא מאפשרת רציפות ומעקב אחרי מה שהיה קודם.

אני לא אמרתי, אני אמרתי שהיה פה דיון שהתנהל, אני חוזר עוד פעם על מה שאמרתי, אל מול הסעיף הזה שכתוב פה התנהל דיון שקשור בשאלה האם לצמצם את ההגדרה בשנה לכאן או לכאן, ואמרתי, אני חוזר עוד פעם, שאם ההבדל הוא לא דרמטי יהיה ערך בלשמר את ההגדרה כי היא מאפשרת רציפות ומעקב אחרי מה שהיה קודם.

אני לא יודע להגיד, זה משרד החינוך, וזה מוביל אותי לדבר הבא שלא כתוב פה ואני מבקש לשים אותו פה על השולחן, כי הוא מבחינתי קריטי ומרכזי באיך שאנחנו ננהל את כל המנגנון הזה. אני מציע ומבקש, לא רוצה להגיד דורש, זה לא תפקידי, שהאופן שבו אנחנו סופרים את המתגייסים החרדים לא יהיה בדיעבד, לאחר שנגמרו כל שנות הגיוס ואנחנו שלחנו את הנתונים למשרד החינוך ומשרד החינוך מחזיר לנו ואז קובעים את הדברים, אלא שאנחנו ניכנס לכל שנת לידה שמתגייסת, נניח לצורך הדוגמה אם עכשיו בשנת 2025 מתגייסת שנת לידה 2007, אנחנו נדע עם הגעתה לגיל 18 מי הם כל האנשים שעומדים בתנאים שאתם תקבעו בחוק.

אני לא יודע להגיד, זה משרד החינוך, וזה מוביל אותי לדבר הבא שלא כתוב פה ואני מבקש לשים אותו פה על השולחן, כי הוא מבחינתי קריטי ומרכזי באיך שאנחנו ננהל את כל המנגנון הזה. אני מציע ומבקש, לא רוצה להגיד דורש, זה לא תפקידי, שהאופן שבו אנחנו סופרים את המתגייסים החרדים לא יהיה בדיעבד, לאחר שנגמרו כל שנות הגיוס ואנחנו שלחנו את הנתונים למשרד החינוך ומשרד החינוך מחזיר לנו ואז קובעים את הדברים, אלא שאנחנו ניכנס לכל שנת לידה שמתגייסת, נניח לצורך הדוגמה אם עכשיו בשנת 2025 מתגייסת שנת לידה 2007, אנחנו נדע עם הגעתה לגיל 18 מי הם כל האנשים שעומדים בתנאים שאתם תקבעו בחוק.

רגע, אני רוצה להסביר דבר מהותי.

רגע, אני רוצה להסביר דבר מהותי.

אני לא אומר אם המערכות יהיו פתוחות או שנקבע אותן מראש, אני אומר - - -

אני לא אומר אם המערכות יהיו פתוחות או שנקבע אותן מראש, אני אומר - - -

מרגע שבן אדם חצה את גיל 18, נניח כל הפורום הזה פה חצה את גיל 18, יהיה ברור באותה נקודה, כיוון שאנחנו מסתמכים על שנות לימוד לאחור, מיהו מוגדר כחרדי. מהרגע הזה, ברגע שהוא התגייס לצבא, אני אגיד: הנה התגייס בן הציבור החרדי. כי מה שקורה היום זה רק אחרי שאנשים מתגייסים אנחנו שולחים לאחור ועכשיו מנהלים קרב או דיון או ויכוח של חצי שנה על איך לספור, כמה לספור.

מרגע שבן אדם חצה את גיל 18, נניח כל הפורום הזה פה חצה את גיל 18, יהיה ברור באותה נקודה, כיוון שאנחנו מסתמכים על שנות לימוד לאחור, מיהו מוגדר כחרדי. מהרגע הזה, ברגע שהוא התגייס לצבא, אני אגיד: הנה התגייס בן הציבור החרדי. כי מה שקורה היום זה רק אחרי שאנשים מתגייסים אנחנו שולחים לאחור ועכשיו מנהלים קרב או דיון או ויכוח של חצי שנה על איך לספור, כמה לספור.

שיהיה סעיף בחוק, מבחינתי, שמגדיר מהו המנגנון שבנקודת זמן מסוימת כאשר שנתון הלידה הגיע לפרקו יושבים משרד החינוך, משרד העבודה הכלכלה, שגם לו יש מוסדות, משרד הביטחון וגם צה"ל, ואומרים אלה 14,000, או 15,000 או 16,000 שהם במידה שהם יתגייסו הם ייספרו במניין, ולא לעשות את הכול רטרואקטיבי. אחרת, אני אומר גם על סעיפים אחרי זה שמופיעים פה בחוק, כגון מתי צה"ל צריך לדווח, אני לא אדע לעמוד בהם, כי התהליך שעובר פה הוא ויה דולורוזה שלא יוצאים ממנה.

שיהיה סעיף בחוק, מבחינתי, שמגדיר מהו המנגנון שבנקודת זמן מסוימת כאשר שנתון הלידה הגיע לפרקו יושבים משרד החינוך, משרד העבודה הכלכלה, שגם לו יש מוסדות, משרד הביטחון וגם צה"ל, ואומרים אלה 14,000, או 15,000 או 16,000 שהם במידה שהם יתגייסו הם ייספרו במניין, ולא לעשות את הכול רטרואקטיבי. אחרת, אני אומר גם על סעיפים אחרי זה שמופיעים פה בחוק, כגון מתי צה"ל צריך לדווח, אני לא אדע לעמוד בהם, כי התהליך שעובר פה הוא ויה דולורוזה שלא יוצאים ממנה.

אני לא יודע מה זה 49ו. תסבירי מה ההסדר שאני אדע להתייחס.

אני לא יודע מה זה 49ו. תסבירי מה ההסדר שאני אדע להתייחס.

אני אעזור לך, זה לא אומר מתי הוא אומר את זה.

אני אעזור לך, זה לא אומר מתי הוא אומר את זה.

אני מסביר. כתוב פה ימסור לגבי המתגייסים, ואני רוצה שימסור לגבי המועמדים לשירות ביטחון.

אני מסביר. כתוב פה ימסור לגבי המתגייסים, ואני רוצה שימסור לגבי המועמדים לשירות ביטחון.

אני יודע להסביר את עצמי. לגבי המועמדים לשירות ביטחון לכתחילה ולא בדיעבד, אחרי שהם התגייסו.

אני יודע להסביר את עצמי. לגבי המועמדים לשירות ביטחון לכתחילה ולא בדיעבד, אחרי שהם התגייסו.

זה לא נמסר בצו ראשון, רק בדיעבד.

זה לא נמסר בצו ראשון, רק בדיעבד.

אני אתייחס קודם לנקודה האחרונה שעלתה. אני מבקשת להדגיש שהמידע של משרד החינוך עובר. אני לא הייתי כאן בדיונים האחרונים, אבל ראיתי בהתייחסות שנאמר שמשרד החינוך מגדיר כחרדים ישיבות תיכוניות ולכן צה"ל סופר אותם לא נכון. זה פשוט לא נכון. אני רוצה להסביר. מה שקרה זה שצה"ל לא ספר נכון ואין שום קשר להגדרות של משרד החינוך.

אני אתייחס קודם לנקודה האחרונה שעלתה. אני מבקשת להדגיש שהמידע של משרד החינוך עובר. אני לא הייתי כאן בדיונים האחרונים, אבל ראיתי בהתייחסות שנאמר שמשרד החינוך מגדיר כחרדים ישיבות תיכוניות ולכן צה"ל סופר אותם לא נכון. זה פשוט לא נכון. אני רוצה להסביר. מה שקרה זה שצה"ל לא ספר נכון ואין שום קשר להגדרות של משרד החינוך.

אני אסביר.

אני אסביר.

אולי נענה לשאלה הרלוונטית?

אולי נענה לשאלה הרלוונטית?

ההסדר שפה ממשיך את ההסדר הקודם ואומר, מי שנכלל כחרדי זה, אחת, תרבותי ייחודי, שתיים, מוסדות שנכנסים לצו. המוסדות האלה שנכנסים לצו זה אומר שהם נבדקים אחד אחד בלי קשר להגדרה שלהם אם הוא מוכר שאינו רשמי, פיקוח או לא פיקוח. אלה טעויות שצה"ל עשה. החוק ככתבו וכלשונו אומר, מה שנכנס לצו, שאגב עבר בדיקה קפדנית של משרד הביטחון, מוסד מוסד, האם הוא מוגדר חרדי או לא, וניתנו עליו חוות דעת פרטניות לפחות מה שנוגע למשרד החינוך. הצו הראשון שנעשה ב-2014 נעשה ראשוני - - -

ההסדר שפה ממשיך את ההסדר הקודם ואומר, מי שנכלל כחרדי זה, אחת, תרבותי ייחודי, שתיים, מוסדות שנכנסים לצו. המוסדות האלה שנכנסים לצו זה אומר שהם נבדקים אחד אחד בלי קשר להגדרה שלהם אם הוא מוכר שאינו רשמי, פיקוח או לא פיקוח. אלה טעויות שצה"ל עשה. החוק ככתבו וכלשונו אומר, מה שנכנס לצו, שאגב עבר בדיקה קפדנית של משרד הביטחון, מוסד מוסד, האם הוא מוגדר חרדי או לא, וניתנו עליו חוות דעת פרטניות לפחות מה שנוגע למשרד החינוך. הצו הראשון שנעשה ב-2014 נעשה ראשוני - - -

מוסד אם הוא לא היה בצו צה"ל לא היה אמור לספור אותו וזה לא קשור למשרד החינוך. אם צה"ל ספר אותו הוא פשוט לא פעל לפי הסעיף שבחוק.

מוסד אם הוא לא היה בצו צה"ל לא היה אמור לספור אותו וזה לא קשור למשרד החינוך. אם צה"ל ספר אותו הוא פשוט לא פעל לפי הסעיף שבחוק.

רק צה"ל יכול להסביר - - -

רק צה"ל יכול להסביר - - -

לא, האחריות שלנו, כשמבקשים מאיתנו ובנוסף כשלא מדברים איתנו ולא מתייעצים איתנו - - -

לא, האחריות שלנו, כשמבקשים מאיתנו ובנוסף כשלא מדברים איתנו ולא מתייעצים איתנו - - -

ביקשו מידע, מה שביקשו קיבלו, וכשבעקבות דוח נומה הבנו שמפרשים אותו לא נכון אנחנו התעקשנו להעביר רק את המידע הרלוונטי ונערך דיון וכך נעשה. אני הבנתי שצה"ל גם הסביר שהוא לא יספור יותר את ה - - -

ביקשו מידע, מה שביקשו קיבלו, וכשבעקבות דוח נומה הבנו שמפרשים אותו לא נכון אנחנו התעקשנו להעביר רק את המידע הרלוונטי ונערך דיון וכך נעשה. אני הבנתי שצה"ל גם הסביר שהוא לא יספור יותר את ה - - -

זה משהו חדש שאני שומעת ששי מעלה כאן.

זה משהו חדש שאני שומעת ששי מעלה כאן.

סליחה, אני לא סיימתי.

סליחה, אני לא סיימתי.

אני רוצה לחזור ולדייק, כמו ששי אמר, מה שאתם תגדירו. אם ההגדרה היא מי שלמד כך וכך שנים ורוצים לספור מבין המתגייסים מי הוא חרדי, אז זה מה שכתוב כאן - - -

אני רוצה לחזור ולדייק, כמו ששי אמר, מה שאתם תגדירו. אם ההגדרה היא מי שלמד כך וכך שנים ורוצים לספור מבין המתגייסים מי הוא חרדי, אז זה מה שכתוב כאן - - -

אני רוצה להבהיר, המידע כמו שהוא ייקבע וכמו שהוא נקבע, הוא מועבר.

אני רוצה להבהיר, המידע כמו שהוא ייקבע וכמו שהוא נקבע, הוא מועבר.

הוא מועבר במערכות מחשב.

הוא מועבר במערכות מחשב.

אני לא ארחיב בנושא של המנגנון, אפשר להסביר, אני חושבת המנגנון הוא לא הבעיה, גם אנחנו נשמח לייעל אותו. אני רוצה להעיר עקרונית. קודם כל לגבי הסוגיה של 14 עד 18. זה בעצם מה שהיה עד עכשיו. דובר בדיונים קודמים על לקצר את פרק הזה, שזה לא יהיה מתוך ארבע שנים. בהקשר הזה אני רוצה להעלות את הנקודה שלגבי חלק נכבד מהמוסדות החרדיים, בגיל כיתה י"ב חלקם עוברים לישיבה גבוהה, צריך לקחת את זה בחשבון, לכן גם היה תלמידי ישיבות, אבל בכל מקרה בספירה ספרנו רק את מי שהיה בוגר מוסד חינוך חרדי וצריך לקחת בחשבון שיש קבוצה של תלמידים חרדים שהם עדיין בגילאי חינוך עד גיל 18, מתחת לגיל 18 אף אחד לא מתגייס, שבשלב הזה הם כבר לא במוסד חינוך כהגדרתו בחוק.

אני לא ארחיב בנושא של המנגנון, אפשר להסביר, אני חושבת המנגנון הוא לא הבעיה, גם אנחנו נשמח לייעל אותו. אני רוצה להעיר עקרונית. קודם כל לגבי הסוגיה של 14 עד 18. זה בעצם מה שהיה עד עכשיו. דובר בדיונים קודמים על לקצר את פרק הזה, שזה לא יהיה מתוך ארבע שנים. בהקשר הזה אני רוצה להעלות את הנקודה שלגבי חלק נכבד מהמוסדות החרדיים, בגיל כיתה י"ב חלקם עוברים לישיבה גבוהה, צריך לקחת את זה בחשבון, לכן גם היה תלמידי ישיבות, אבל בכל מקרה בספירה ספרנו רק את מי שהיה בוגר מוסד חינוך חרדי וצריך לקחת בחשבון שיש קבוצה של תלמידים חרדים שהם עדיין בגילאי חינוך עד גיל 18, מתחת לגיל 18 אף אחד לא מתגייס, שבשלב הזה הם כבר לא במוסד חינוך כהגדרתו בחוק.

אני לא בטוחה שצריך להחזיר, אבל אני חושבת שלא נכון להוריד את זה – במובן הזה של להוריד את עד 18, לא ברור לי בדיוק מה חוות הדעת שאתם הצגתם.

אני לא בטוחה שצריך להחזיר, אבל אני חושבת שלא נכון להוריד את זה – במובן הזה של להוריד את עד 18, לא ברור לי בדיוק מה חוות הדעת שאתם הצגתם.

אני רוצה לבדוק את זה. אני לא יודעת להגיד לך ברגע זה האם זה משפיע על רמת ההגדרה או לא, אבל אני חושבת שמבחינת הטווח זה כן נכון להשאיר את זה 14 עד 18.

אני רוצה לבדוק את זה. אני לא יודעת להגיד לך ברגע זה האם זה משפיע על רמת ההגדרה או לא, אבל אני חושבת שמבחינת הטווח זה כן נכון להשאיר את זה 14 עד 18.

אני לא בטוחה שהיא נספרה בכל מקרה, אבל אני חושבת שבהקשר הזה של פסק הדין בהחלט זה נכון, יכול להיות שצה"ל כן ספר אותם בצורה כזאת או אחרת. אני לא יודעת להגיד לך מה בדקנו אצלנו, אבל בהקשר הזה בהחלט יכול להיות שכן מתאים להשאיר את ההגדרה של תלמידי ישיבות בשביל הדלתא הזאת של האנשים שהם בגילאי 18 ואולי הם כבר בישיבה גבוהה.

אני לא בטוחה שהיא נספרה בכל מקרה, אבל אני חושבת שבהקשר הזה של פסק הדין בהחלט זה נכון, יכול להיות שצה"ל כן ספר אותם בצורה כזאת או אחרת. אני לא יודעת להגיד לך מה בדקנו אצלנו, אבל בהקשר הזה בהחלט יכול להיות שכן מתאים להשאיר את ההגדרה של תלמידי ישיבות בשביל הדלתא הזאת של האנשים שהם בגילאי 18 ואולי הם כבר בישיבה גבוהה.

אני רוצה רק לסיים.

אני רוצה רק לסיים.

איילת, אני רוצה להשלים בהקשר לאמירה הזאת של פסק הדין. אני חושבת שהאמירה של המדינה הייתה שלמשל לגבי מסגרות הלימוד שמיועדות לחרדים, היל"ה, שכרגע הם לא נכנסים, הם היו צריכים להיכנס - - -

איילת, אני רוצה להשלים בהקשר לאמירה הזאת של פסק הדין. אני חושבת שהאמירה של המדינה הייתה שלמשל לגבי מסגרות הלימוד שמיועדות לחרדים, היל"ה, שכרגע הם לא נכנסים, הם היו צריכים להיכנס - - -

כן, זה פסקה אחרת, אבל האמירה העקרונית הייתה, אני לא זוכרת שבית המשפט אמר עקרונית שלא ראוי להכניס את האנשים האלה, להגיד שהם לא חרדים, אלא שהם לא נכללו במפורש בחוק ולכן המטרה פה היא לתקן את זה בצורה שתדייק את ההגדרה של החרדים.

כן, זה פסקה אחרת, אבל האמירה העקרונית הייתה, אני לא זוכרת שבית המשפט אמר עקרונית שלא ראוי להכניס את האנשים האלה, להגיד שהם לא חרדים, אלא שהם לא נכללו במפורש בחוק ולכן המטרה פה היא לתקן את זה בצורה שתדייק את ההגדרה של החרדים.

לגבי סוגיית בוגר מוסד חינוך חרדי, מי שלמד בין 14 ל-18. לדעתנו צריך להישאר עם המצב הנוכחי כי זה גורם לאיזון גם בנושא של אותו אחד שבן 18 לפני הגיוס שלו חוזר בתשובה. הוא לכאורה לא נכלל.

לגבי סוגיית בוגר מוסד חינוך חרדי, מי שלמד בין 14 ל-18. לדעתנו צריך להישאר עם המצב הנוכחי כי זה גורם לאיזון גם בנושא של אותו אחד שבן 18 לפני הגיוס שלו חוזר בתשובה. הוא לכאורה לא נכלל.

תנו לי לסיים. זה מאזן את הקצה התחתון עם הקצה העליון. זה פעם אחת. אני אומר שלושה טעמים. זה אחד.

תנו לי לסיים. זה מאזן את הקצה התחתון עם הקצה העליון. זה פעם אחת. אני אומר שלושה טעמים. זה אחד.

הטעם השני זה מה שציין שי, שזה גורם רציפות של השוואה בין השנים, והטעם השלישי - - -

הטעם השני זה מה שציין שי, שזה גורם רציפות של השוואה בין השנים, והטעם השלישי - - -

וזה מקביל למה שקיים היום בנציבות שירות המדינה. בנציבות שירות המדינה גם כן מוגדר הטווח הזה של ארבע שנים עם השנתיים באמצע. לכן אנחנו חושבים שעם זה כדאי להמשיך. לגבי הסוגיה של מה שהעלה שי טייב. שי טייב בא לענות על הבעיה שכשמתגייסים הנתונים מגיעים באיחור מאוד גדול ממשרד החינוך ולכן מה שהוא מציע, וזה בעינינו חיובי, זה לשבת כל שנה עם משרד החינוך ומשרד העבודה, אני מזכיר לכם שיש בוגרי ישיבות שמגיעים מהישיבות הטכנולוגיות, לשבת פעם בשנה, על מנת שתהיה תשובה ברורה בגיל 18 בהגיע מוישה לגיל 18, האם באמת בשנים שבין גיל 14 לגיל 18 הוא היה שנתיים או כפי שאתם תחליטו באותו מוסד.

וזה מקביל למה שקיים היום בנציבות שירות המדינה. בנציבות שירות המדינה גם כן מוגדר הטווח הזה של ארבע שנים עם השנתיים באמצע. לכן אנחנו חושבים שעם זה כדאי להמשיך. לגבי הסוגיה של מה שהעלה שי טייב. שי טייב בא לענות על הבעיה שכשמתגייסים הנתונים מגיעים באיחור מאוד גדול ממשרד החינוך ולכן מה שהוא מציע, וזה בעינינו חיובי, זה לשבת כל שנה עם משרד החינוך ומשרד העבודה, אני מזכיר לכם שיש בוגרי ישיבות שמגיעים מהישיבות הטכנולוגיות, לשבת פעם בשנה, על מנת שתהיה תשובה ברורה בגיל 18 בהגיע מוישה לגיל 18, האם באמת בשנים שבין גיל 14 לגיל 18 הוא היה שנתיים או כפי שאתם תחליטו באותו מוסד.

היום הנתונים האלה מגיעים מאוחר מדי וקשה מאוד לענות על השאלות האלה.

היום הנתונים האלה מגיעים מאוחר מדי וקשה מאוד לענות על השאלות האלה.

הנתונים מגיעים באיחור היום.

הנתונים מגיעים באיחור היום.

שיהיה ברור שאני בעד שקיפות.

שיהיה ברור שאני בעד שקיפות.

זה לא מה שהצבא אומר.

זה לא מה שהצבא אומר.

לא, אין בעיה, הוא פשוט פירש את התנועות שלי.

לא, אין בעיה, הוא פשוט פירש את התנועות שלי.

ממש לא, אין פה שום לחץ.

ממש לא, אין פה שום לחץ.

הלחץ הוא כל כך כבד שאני מסכים איתו.

הלחץ הוא כל כך כבד שאני מסכים איתו.

הועבר לצה"ל כל המידע שהוא היה צריך לפי החוק. צה"ל היה צריך ועדיין צריך להגיד מה מספר המתגייסים החרדים שעמדו בהגדרות האלה, צה"ל העביר את רשימת המתגייסים וקיבל בחזרה את האנשים שעמדו בתנאים האלה.

הועבר לצה"ל כל המידע שהוא היה צריך לפי החוק. צה"ל היה צריך ועדיין צריך להגיד מה מספר המתגייסים החרדים שעמדו בהגדרות האלה, צה"ל העביר את רשימת המתגייסים וקיבל בחזרה את האנשים שעמדו בתנאים האלה.

כל מה שצה"ל מבקש לגבי יתר המלש"בים, יש לו בקשות ומה שהוא מבקש הוא מקבל.

כל מה שצה"ל מבקש לגבי יתר המלש"בים, יש לו בקשות ומה שהוא מבקש הוא מקבל.

תשאל אותו.

תשאל אותו.

קודם כל אני רוצה להתייחס, יש פה כל הזמן חזרה על העניין של מגייסים דתיים כחרדים וכן הלאה. הסברתי, לשאלתך, חבר הכנסת - - -

קודם כל אני רוצה להתייחס, יש פה כל הזמן חזרה על העניין של מגייסים דתיים כחרדים וכן הלאה. הסברתי, לשאלתך, חבר הכנסת - - -

סליחה, חבר הכנסת ביסמוט, כי זה כל פעם חוזר.

סליחה, חבר הכנסת ביסמוט, כי זה כל פעם חוזר.

אני חוזר על מה שעניתי בעבר. קודם כל אנחנו תמיד שיקפנו, גם בדיווחים, מהו על פי החוק תרבותי ייחודי וכל מה שנאמר ומהו הרחבות נוספות שהוצגו בצד הנתונים. התייחסתי פה בדיון לפני שבוע בערך לשאלה של חבר הכנסת טור פז על העניין של המוסדות הדתיים ואמרתי שיש מוסדות שהם תחת ההגדרה המבלבלת שנקראת פיקוח חרדי והסתבר לנו שהם לא חרדים.

אני חוזר על מה שעניתי בעבר. קודם כל אנחנו תמיד שיקפנו, גם בדיווחים, מהו על פי החוק תרבותי ייחודי וכל מה שנאמר ומהו הרחבות נוספות שהוצגו בצד הנתונים. התייחסתי פה בדיון לפני שבוע בערך לשאלה של חבר הכנסת טור פז על העניין של המוסדות הדתיים ואמרתי שיש מוסדות שהם תחת ההגדרה המבלבלת שנקראת פיקוח חרדי והסתבר לנו שהם לא חרדים.

יש עשרה מוסדות כאלה.

יש עשרה מוסדות כאלה.

לפתוח את השמות עכשיו?

לפתוח את השמות עכשיו?

אני משלים את התשובה. אני נותן דוגמאות של ישיבות שמוגדרות תחת פיקוח חרדי והן לא חרדיות, למרות השם המבלבל. שער השמים, ישיבת נווה, ישיבת שבי חברון לצעירים, דרכי נועם, שומריה וכן הלאה. למה הן מוגדרות פיקוח חרדי? לראשי הישיבות הפתרונים, אני מניח שגם למשרד החינוך.

אני משלים את התשובה. אני נותן דוגמאות של ישיבות שמוגדרות תחת פיקוח חרדי והן לא חרדיות, למרות השם המבלבל. שער השמים, ישיבת נווה, ישיבת שבי חברון לצעירים, דרכי נועם, שומריה וכן הלאה. למה הן מוגדרות פיקוח חרדי? לראשי הישיבות הפתרונים, אני מניח שגם למשרד החינוך.

אבל זה לא רלוונטי לחוק.

אבל זה לא רלוונטי לחוק.

אני מסביר. הסברתי שמאז הכללים שהוחלו אחרי ועדת רוני נומה ופק"ל מסודר וכן הלאה היה במסגרת ההרחבות עניין הפיקוח החרדי. כאשר ראינו שהדבר הזה פוגש גם ישיבות ציוניות, אמרתי גם פה שהעלינו את זה בפניו של גיל לימון, המשנה ליועמ"שית כדי שיחלוט את העניין הזה, הוא חלט שאלה ישיבות שלא יכולות להיספר, בצדק ככל הנראה, ולכן הן לא נספרות בעניין הזה. אני מציע לסגור את הסיפור הזה ולנסות לחזור אליו כי הוא לא קשור לדיון שאנחנו מנהלים.

אני מסביר. הסברתי שמאז הכללים שהוחלו אחרי ועדת רוני נומה ופק"ל מסודר וכן הלאה היה במסגרת ההרחבות עניין הפיקוח החרדי. כאשר ראינו שהדבר הזה פוגש גם ישיבות ציוניות, אמרתי גם פה שהעלינו את זה בפניו של גיל לימון, המשנה ליועמ"שית כדי שיחלוט את העניין הזה, הוא חלט שאלה ישיבות שלא יכולות להיספר, בצדק ככל הנראה, ולכן הן לא נספרות בעניין הזה. אני מציע לסגור את הסיפור הזה ולנסות לחזור אליו כי הוא לא קשור לדיון שאנחנו מנהלים.

275, מתוך הערכה שנתתי, כ-8% עד 12%. אמרתי את זה בדיונים הקודמים, חבל שמבזבזים על זה זמן.

275, מתוך הערכה שנתתי, כ-8% עד 12%. אמרתי את זה בדיונים הקודמים, חבל שמבזבזים על זה זמן.

זה לא 28 ולא צריך סתם להגיד נתונים שאפילו לא אמרתי אותם.

זה לא 28 ולא צריך סתם להגיד נתונים שאפילו לא אמרתי אותם.